#1#>
לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום 27.1.11, על ידי כב' השופט גיל קרוזבום בתיק תת"ע 6532-05-09.
המערער הובא לדין בבית משפט לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62 (3), 64ב(א), 39א הכל לפקודת התעבורה[נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.
בכתב האישום נטען כי ביום 11.2.09 שעה 01:39, נהג המערער ברכב בכביש 4 לכיוון צפון ובסמוך לצומת קרית אתא, עוכב לבדיקת ריכוז אלכוהול בגופו באופן אקראי. בדיקת הינשוף הראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 730 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.
המערער כפר בעובדות כתב האישום ובימ"ש לתעבורה החל בשמיעת הראיות, אך בשלב מסוים, חזר בו המערער מכפירתו, הודה, הורשע והוטלו עליו העונשים הבאים בהתאם להסדר טיעון עליו הודיעו לבית המשפט:
24 חודשי פסילה בפועל בניכוי חודש פסילה מנהלית, 4 חודשי פסילה על תנאי ולמשך 3 שנים, 5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ו- 700 ש"ח קנס שישולם ב - 10 תשלומים.
עד לשלב הזה עורך דין אבו חרפה, יצג את המערער.
ביום 27.3.11 הגיש המערער לבימ"ש לתעבורה באמצעות עו"ד אגבריה מייסרה בקשה לביטול פסק הדין, תוך שהוא מבקש להתיר לו לחזור בו מהודאתו. בימ"ש לתעבורה ביקש את תגובת עו"ד אבו חרפה שהוגשה ביום 14.4.11.
בימ"ש לתעבורה דחה את הבקשה בהתאם להחלטתו מיום 1.5.11, תוך שהוא דוחה את טענות המערער שהופעל עליו לחץ וכפיה להודות, מטעמו של עו"ד אבוחרפה. האחרון טען בתגובתו כי ההסדר היה על דעת המערער, בהסכמתו ולאחר שהבינו ואף התייעץ טלפונית בעניין זה עם בני משפחתו.
בימ"ש לתעבורה בחן, גם כן, את טענות המערער ביחס לכשלים הראיתיים ודחה אותן.
המערער הפנה את ערעורו כנגד החלטת בימ"ש לתעבורה וכנגד הכרעת הדין אם כי במהלך הדיון בפניי העלה טענות גם ביחס לגזר הדין, על כן אתייחס לערעור כמופנה נגד פסק הדין, ובין היתר אבחן את השאלה האם בכלל קיימת למערער זכות ערעור.
גזר הדין ניתן ביום 27.1.11 והבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 27.3.11, כלומר לאחר שחלפו כחודשיים ימים והזכות להגיש ערעור חלפה מהעולם. המערער לא הגיש בקשה להארכת מועד. היה די בנימוק זה כדי להביא לדחיית הערעור.
המערער טען כי בית משפט לתעבורה טעה כשהרשיעו הואיל והודאתו לא ניתנה מרצון חופשי. אציין כי המערער טען בסעיף 3 להודעת הערעור כי "(
הודאה שלו ניתנה מרצון חופשי ואגב לחץ
)" - (כך במקור), שהיא טענה והיפוכה וככל הנראה הכוונה היא לכך שההודאה לא ניתנה מרצון ואגב לחץ.
המערער חזר בפני על טענותיו שהעלה בבימ"ש לתעבורה והעלה טענות ביחס לחומר הראיות.
המשיבה סבורה כי דין הערעור להידחות. המערער הודה בהתאם להסדר, כשהוא מיוצג על ידי עו"ד וההודאה באה לאחר שהמערער שוחח עם בן משפחתו. הבקשה הוגשה באיחור רב ללא נימוקים משכנעים.
לאחר שבחנתי את החלטת בימ"ש לתעבורה, גזר הדין ההליכים שהתנהלו בפניו, עיינתי בהודעת הערעור, בתגובת עו"ד אבו חרפה ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור.
המערער היה מיוצג על ידי עורך דין שהחל לנהל את ההוכחות ואף נשמעו חלק מהעדים, כשבשלב זה הודיעו הצדדים לבימ"ש לתעבורה על הגעתם להסדר טיעון, את תוכנו מסרו לבימ"ש לתעבורה ושמנימוקיו החליט לכבדו.
מאז מתן גזר הדין ביום 27.1.11 במעמד המערער ועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין בחודש מרס חלפו קרוב לחודשיים, שבמסגתם עמדה למערער הזכות להגיש ערעור, אולם לא עשה כן. בקשת המערער לביטול פסק הדין הוגשה באיחור רב ומבלי לבקש ולקבל אורכה על ידי בימ"ש לתעבורה והגם אם אינו זקוק לאורכה, אין במתן ההחלטה כדי להעניק לו באופן אוטומטי זכות לערער וכפי שאמרתי כבר, דין הערעור להדחות גם מנימוק זה. יחד עם זאת ומשהצדדים לא התמקדו בסוגיה זו אדון בהחלטת בימ"ש לתעבורה ואבחן אותה בהתאם לנתונים שעמדו בפניו והדין המקובל בבקשות מסוג זה.
המערער היה מיוצג על ידי עורך דין. הצדדים החלו בהבאת ראיותיהם כשבשלב מסוים ביקש המערער ובא כוחו עו"ד אבו חרפה, להתיר למערער לחזור בו מהכפירה ולהודות. המערער לא הופתע מגזר הדין כי העונש היה מוסכם ועליו הודיעו במסגרת הסדר הטיעון, לבימ"ש לתעבורה, שהחליט לכבדו.